עיצוב משרד אופן ספייס

מתי הכל התחיל?

‘אופן ספייס’ – צמד מילים המבטא בכל מקום קידמה, מודרניות וחדשנות. עם זאת, המונח הזה ותיק הרבה יותר מכפי שנדמה לנו. למעשה, שיטת ה’אופן ספייס’ הומצאה בגרמניה לאחר מלחמה העולם השנייה ונחשבה לפריצת דרך בעולם בו משרדים תוכננו כאוסף של חדרים משרדיים פרטיים או תאי קובייה אישיים.

חברות רבות הנמצאות בתהליכי הקמה או התרחבות עסקית מצויות בהתלבטות בנוגע לעיצוב סביבת העבודה האידיאלית עבור העובדים והיעדים העסקיים שלהן, כאשר האפשרות של משרד פתוח נידונה לעתים קרובות. הוותק שצברה השיטה סיפק חלון זמן רחב לביצוע הערכה, ניתוח, בקרה ושכלול שלה. מחקרים רבים מרחבי העולם דנו בה, העריכו את יתרונותיה ואף מתחו עליה ביקורת. להלן נסקור את הדבש ואת העוקץ של תורת המשרד הפתוח.

הבשורה הגדולה של ‘אופן ספייס’

צורת הארגון המשרדית החדשה נתפסה כמעודדת עבודת צוות ומגע אנושי בין העובדים. החלל הרחב המאפיין אותה נקשר עם רחבות אופקים וחופש מחשבה, בעוד היעדר המחיצות היה צפוי לקדם העברת מידע באופן שוטף. לא לשווא היא התחבבה על חברות ההייטק, המבססות את המודל הכלכלי שלהן על יוזמה ומקוריות של כוח אדם וממאוישות על פי רוב בעובדים צעירים שהמודל הזה קוסם להם.

מעבר לכך, ‘אופן ספייס’ מיטיבה עם ההיבט הטכני של המשרד, באמצעות חיסכון בעלויות בנייה ובהוצאות שוטפות כדוגמת תשתיות חשמל וקירור. היא אף מאפשרת התאמה חוזרת של הסביבה המשרדית לגודלו המשתנה של כוח האדם. אספקטים אלו הולמים ביותר את חברות הסטראט-אפ – שמספרן הגבוה אופייני לישראל – המעוניינות לחסוך ככל האפשר בהוצאות בראשית דרכן וגם מאופיינות בקצב צמיחה מהיר לאורך חייהן הארגוניים.

מה לגבי טובתם של העובדים?

לצד החוזקות שבה, השיטה נתקלת לעתים בחוסר שביעות רצון מצד העובדים, שהם הלב הפועם של החברה. מחקרים מלמדים כי אנשי התעשייה עתירת הידע נוטים לרגישות מיוחד כלפי סביבת העבודה שלהם. כדי למקסם את התועלת שב’אופן ספייס’, יש לתת את הדעת על המשוכות שבה ולדלג עליהן באמצעות מתן פתרונות מתאימים:

רעש בלתי פוסק הנובע מההמולה של המוני העובדים. כמענה לכך, יש להשקיע בתכנון האקוסטיקה של המרחב, לתכנן ולהתקין מחיצות אקוסטיות אשר יתנו מענה נאות לא רק עבור פרטיות אלא גם עבור עוצמת הרעש. בנוסף לכך יש גם לקבוע כללים בנוגע לקיום שיחות וידאו קולניות.

היעדר פרטיות והפרעות חוזרות ונשנות, הפוגעות ביכולת הריכוז ובפריון העבודה. הרכיב האחרון מהווה בעיה משמעותית במיוחד בישראל, הלוקה בפריון עבודה נמוך בהשוואה למדינות העולם. כדי להביא לצמצום הפגיעה, יש לקבוע סימנים ברורים בנוגע לזמנים בהם אין להפריע לעובד וכן לייצר מרחבים צדדיים ושקטים לשימוש פרטי.

טשטוש מקומו האישי של העובד האינדיבידואל בתוך המון האדם, תוך אובדן התחושה שהמעסיק ‘רואה’ אותו. פתרון לבעיה זו עשוי להיות עידוד העובדים להביא חפצים אישיים לתוך המרחב המשרדי, לצד שילוב צמחייה משרת רוגע בחלל הכאוטי.